שליחות אקדמית

לראשונה יצאה לפולין משלחת אקדמית מטעם המכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין, הכוללת חוקרות הגירה, פליטות וטראומה, ששמה לה מטרה ללמוד ולתרום מהידע שצברה לגורמים שונים המעורבים בקליטה הראשונית של הפליטים מאוקראינה בפולין ובישראל.

 

חברי המשלחת :

פרופ' אביעד קליינברג- נשיא המרכז האקדמי רופין
פרופ' קארין אמית (ראש המשלחת)- דקאנית הפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים
פרופ' אפרת בן-זאב – ראש תכנית הMA- בהגירה ושילוב חברתי
ד"ר סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין - מרצה בתכנית ה-MA בהגירה ושילוב חברתי
ד"ר רוית תלמי-כהן - מרצה בתכנית ה-MA בהגירה ושילוב חברתי
ד"ר אביטל קאי-צדוק - ראש המחלקה לעבודה סוציאלית
גב' ורה קורסונסקי - מרכזת המשלחת, רכזת היחידה לקשרים אקדמיים בינלאומיים

המשלחת יצאה מישראל ביום חמישי (24.3) בדיוק חודש מפרוץ המלחמה. במהלך שהותם בפולין הם נפגשו עם אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע, פעילים חברתיים ומתנדבים אשר פועלים בשטח ובגבולות בכדי לסייע לפליטים האוקראינים שמגיעים לשטחי פולין עקב המלחמה מול רוסיה.

במסגרת ביקורם הוזמנו לארגון Humandoc, עמותה אזרחית המסייעת בשלבים הראשונים של השתלבות הפליטים האוקראינים שמגיעים מקייב, חרקוב ומריופול ובימים אלו עוסקים בחילוץ וקליטה של מאות משפחות חדשות. מרינה, פסיכולוגית העובדת בעמותה, בעצמה פליטה ממריופול, מספרת כי "יש כאוס גדול, מוסדות המדינה בהלם. מי שבפועל מסייע הם ארגונים פרטיים ועמותות בפולין. ההתגייסות ברובה היא ספונטנית עם נכונות גדולה מצד הציבור הפולני." בהמשך ביקרו בסטוצ'ק לוקובסקי, עיירה במחוז לוקוב שם נפגשו עם ראש המועצה ואנשי חינוך המתמודדים עם קליטה של פליטים מאוקראינה שהגיעו לשם בשבועות האחרונים וסיירו במרכז פליטים בלובלין.

      

בסיור בגבול הדרום-מזרחי של פולין עם אוקראינה היו עדים לשיירה של מכוניות עם סיוע הומניטרי הממתינות ליד הגבול ופגשו מתנדבים ממקומות שונים בעולם, כמו גם נציגים ישראלים מהג׳וינט, רופא ילדים מהדסה ונציגים מארגוני הנוער בישראל. הוסיפו לספר כי "התחושה הכללית היא של סדר, שקט. אבל בשיחות עם פליטים עולים סיפורים קשים." פרופ׳ קארין אמית משתפת במפגש עם פליטה בשם אוליאנה אשת אקדמיה, מומחית בתחום חינוך ילדים. כשהתחילה המלחמה היא התפרקה נפשית, הקושי המרכזי שלה, היה משבר זהות. היא מרגישה מחוברת לזהות הרוסית שלה (דוברת רוסית טוב יותר מאוקראינית). מאחר שלא הצליחה לתפקד, אחותה בת ה-17 קבלה החלטות עבורה ועבור בנה בן ה-8. עם הגעתה למרכז המתנדבים הישראלים מארגוני הנוער הציעו לה להצטרף אליהם ולסייע לילדים. ברגע ששמה על עצמה את התג התחילה להרגיש משמעותית. היא מתכננת לצאת לצרפת ולהמשיך לעבוד מרחוק באוניברסיטה באוקראינה.

 

בביקורם בעיר פוזנן פגשו חברי המשלחת חוקרים במכון למחקר הגירה באוניברסיטת פוזנן (Centre for Migration Studies) והמשיכו ל'מרכז מידע לפליט' (MIP) שכולל לימודי שפה ומיצוי זכויות. מספרת ד"ר רוית תלמי-כהן: "דיברנו וחלקנו ידע על מה משמעות הסיוע עכשיו? איך מלמדים פולנית אנשים שיצאו מתופת? על מה מדברים ואיזה שאלות שואלים או לא? למה מתייחסים ומה המשמעות של הגירת נשים? בהמשך היום דיברנו וחלקנו מידע על מדיניות ותהליכי קליטה בפולין ובישראל, על החוויה של העם הפולני והמדינה ובעיקר מה עוד ניתן לעשות ואיך ניתן אחרת?"

בסיור בתחנת הרכבת בפוזנן ראו חברי המשלחת כיצד עוזרים לפליטים שמגיעים לתחנה באמצעות חלוקת ציוד ועמדות ייעוץ של מתנדבים שמנסים לעזור לאותם פליטים בהחלטה על המשך הדרך או מציאת משפחה להתארח בפולין. במקום הוצבו עמדות מאולתרות לחלוקת שתיה וכריכים שהכינו ילדי בית הספר, חנות "יד שניה" חינמית וציוד לתינוקות עבור האימהות שהשאירו אזרחים פולנים. נראה כי ההתגייסות האזרחית בעיר מאוד גדולה גם בחנויות סביב התחנה עם השילוט ״אנחנו עוזרים, תיכנסו״ עם צבעי דגל אוקראינה. בנוסף הוסב מרכז ירידים גדול למרכז קליטה ובו שוכנים כיום כ 800 פליטים (בעיקר נשים וילדים). מרכז זה פעיל 24/7 והם גם ערוכים לקבלת בעלי חיים עם סיוע וטרינרי צמוד.

בשדבורוב התארחו חברי המשלחת במבנה של הקהילה היהודית שהוסב למתחם המארח פליטים. כרגע נמצאים במבנה כ- 60 פליטים רובם יהודים. למרכז מגיעים המקרים הקשים של פליטים חסרי מסמכים עקב הבריחה המהירה מהבתים בערים שהופצצו. במהלך הביקור הכירו את ד"ר ולדימיר לוין, רופא פלסטיקאי כבן 60, שרוצה לעלות לישראל עם אשתו והוריה המבוגרים, ולהתאחד עם שתי בנותיו שמתגוררות בישראל. אך לצערו, ולדימיר אינו יכול לעלות מכיוון שאין להורים של אשתו דרכונים. בנוסף פגשו את הגב' אגתה רקובייצקה נציגת JCC וורשה מנהלת פרויקטים בקהילה היהודית אשר פתחה במתחם גן ילדים לפליטים שמופעל על ידי חלק מהאימהות הפליטות.

 

 הסיור הותיר רושם עמוק על חברי המשלחת, בעיקר בזכות תחושת ההתגייסות האנושית לעזרת אלה שבמצוקה. חברי המשלחת תרמו מהידע שנצבר במחקר ארוך שנים בנושאי הגירה, פליטות וטראומה וגם מעבר לכך. החברה הפולנית התגייסה באופן ספונטני לעזרה ומביעה סולידריות מרשימה, אבל ברור שנדרשת היערכות יותר ממוסדת עם הפנים קדימה לשילוב לטווח הרחוק של פליטים אלו. אין ספק כי הסיור הביא את כולם למחשבות ותובנות אודות נושא ההגירה וכי המפגשים יובילו להמשך חקר ועבודה משותפת.

 נסיים עם דבריו של פרופ' אביעד קליינברג ששיתף בבלוג האישי שלו:

"בשבילי זה לכאורה מעין מסע שורשים. מוצא משפחתי, משני אגפיה, מכאן, מן האדמות הללו. אבל האמת היא שאין לי שורשים במקום הזה. ואולי בגלל שאין לי שורשים כאן אין לי שורשים בכלל. הורי הגיעו לישראל כפליטים, אחרי מלחמת העולם השנייה. הם ניצלו ממכונת ההשמדה הגרמנית בזכות בריחה לברה"מ. הדיקטטורה הסטליניסטית הרצחנית לא רצחה, כידוע, יהודים. אדרבא, בניגוד לרוב מדינות המערב, היא קיבלה ללא שאלות המוני יהודים שנמלטו מן הגרמנים ומעוזריהם. אסונות גדולים מצמיחים בעלי ברית מוזרים. המדיניות הזאת של סטאלין הצילה את הוריי. למשפחותיהם לא היה המזל שהיה להם. הם נרצחו. למעשה כל עולמם של ניצולים כמו הוריי נרצח. ערים ועיירות, מוסדות תרבות ודת, שפה, פולקלור—כל אלה חוסלו בשואה שכילתה את רוב רובה של יהדות פולין." להמשך קריאה לחצו כאן. מומלץ לקרוא גם פוסטים נוספים שעלו בבלוג: "קודם עושים, אחר כך חשבון" ו "ברוכים חלק מן הבאים".