על אקדמיה ותרומה לחברה

אני עומד בפתחו של פרק חדש בחיי. סיימתי בשעה טובה את לימודיי האקדמיים וזכיתי לשמח את הוריי ולהפוך אותם גאים. 

עתה אני עומד בצומת משמעותי של מציאת עבודה והעסק לא פשוט. קשה למצוא עבודה. ההיצע קטן והביקוש גבוהה ולמיטב זכרוני משיעורי הכלכלה בשנה הראשונה זה אמור להקשות עוד יותר את המצב עבורי.

תוך כדי התהליך אני מוצא את עצמי מהרהר לא מעט מהי התרומה של הלימודים האקדמיים לחיי, בעיקר לנוכח העובדה שאני לא מצליח למצוא עבודה. תוך כדי מחשבה גם נולד לי רעיון, שאני נותן הרבה מהקרדיט ללידתו לערכים שנחשפתי אליהם ברופין.

מסתבר שחינוך הוא תהליך שלא מסתיים בבית הספר או בצבא. לשמחתי יצא לי ללמוד במוסד אקדמי שלא רק לימד אותי דעת ומקצוע, אלא חיזק בי ערכים של תרומה לחברה. לכן, אני עלה לי הרעיון של שנת שירות-התמחות.

עם סיום הלימודים אני מרגיש שיש בי רצון עז לתרום לחברה. לכן, אני זורק פה רעיון, שאם מישהו ירים את הכפפה יכול להיות בגדר win-win עבור הרבה גורמים בחברה הישראלית ובעיקר לבוגרי אוניברסיטה ומכללות צעירים. הרעיון דומה לשנת השירות שעושים בוגרי בתי הספר התיכוניים בטרם שירותם הצבאי. הרעיון מדבר על שנת התמחות של הבוגר במשרדים ממשלתיים, חברות ציבוריות ועמותות חברתיות. השכר יהיה שכר מינימום וימומן בחצי על ידי המדינה. במהלך השנה הזו ירכשו הבוגרים ניסיון תעסוקתי בתחום ההתמחות שלהם; הארגונים יקבלו בוגרים צעירים בעלי מוטיבציה גבוהה להוכיח את כישוריהם ויכולתם ויביאו עמם ידע עכשווי ובעיקר חשיבה יצירתית ומקורית והמדינה במקום לשלם לבוגרים תשלומי רווחה למיניהם (השלמת הכנסה וכו') תשקיע את הכספים האלה בהכשרת דור חדש ומקצועי לשוק העבודה. הרי אחד הדברים שחסרים לבוגר אוניברסיטה או מכללה הוא הניסיון בעבודה.

עכשיו נותר רק ליישם את הרעיון ולבדוק אחרי פרק זמן של שנתיים שלוש מה תהיה תרומתו למשק בכלל ולשירות הציבורי בפרט. 

*הכותב הוא בוגר המחלקה לתעשייה וניהול במרכז האקדמי רופין

מאת: אבישי גיל