כולם מדברים START UP NATION. ואני חושב למה לא OCEAN NATION?

ראיון ריאליסטי עם פרופ' דב צביאלי דיקן הפקולטה למדעי הים, מתוך המגזין הימי של רשות הטבע והגנים מאת: שיר אייזן אתר רשות הטבע והגנים

"אנשים לא מבינים עד כמה העתיד של כולנו טמון בים", אומר פרופ' דב צביאלי, דיקן הפקולטה למדעי הים במכמורת. "אנחנו רק מגרדים את קצה הקרחון במחקר הימי והחופי, וממעטים להחשיב את הפוטנציאל שטמון בו לעתיד האנושות".

פרופ' דב צביאלי, דיקן הפקולטה למדעי הים במרכז האקדמי רופין

צילום: Maria Troyanker

"כשסטודנט שואל אותי למה בכלל לעשות תואר במדעי הים, הוא מרים לי להנחתה", מספר בחיוך פרופ' דב צביאלי, דיקן הפקולטה למדעי הים במכמורת. הוא מצביע בידו מערבה, אל הים הנשקף ממשרדו, ומוסיף: "אנשים לא מבינים עד כמה העתיד של כולנו טמון בים. אנחנו רק מגרדים את קצה הקרחון במחקר הימי והחופי, וממעטים להחשיב את הפוטנציאל שטמון בו לעתיד האנושות".

"אחת הזירות המתפתחות ביותר"

צביאלי הצטרף לפקולטה לפני כעשר שנים. בעברו שירת כקצין בכיר בתפקיד ראש ההידרוגרפיה בחיל הים, יחידה שנועדה לספק מעטפת מדעית לפעילות המבצעית של החיל. הוא חוקר ואיש אקדמיה מחד, ויועץ המשרד להגנת הסביבה לתהליכים חופיים וימיים, מאידך.

כאשר אני ממשיכה לחקור מדוע בכלל ללמוד מדעי הים, נדרך פרופ' צביאלי. "היום, כבר לא צריך להיות מכורים לים כדי לבוא ללמוד כאן, וזה לא רק בזכות הקמפוס במכמורת, שממוקם על רצועת חוף קסומה – בערך באמצע קו החוף של ישראל, המשתרע על כ-195 קילומטרים מצפון לדרום. המים הכלכליים של מדינת ישראל גדולים בכ-20% מסך השטח הריבוני העומד לרשותנו כמדינה ביבשה, וזה כבר מציב אתגר מחקרי וניהולי מסוג אחר לחלוטין לשנים הבאות. "תפקידנו בפקולטה למדעי הים של רופין הוא להוביל את הידע המחקרי בסביבה הימית והחופית במרחב, ולתרגם ידע זה עבור בוגרי התואר לשפה יישומית שאפשר לעשות בה קריירה מרתקת, כמו גם לתרום באופן משמעותי לחברה הישראלית ולמחקר הימי".

מיישמים בשטח: ים של אפשרויות

אז אחרי שהבנו למה כדאי להשקיע בתחום הימי, מה עושים עם כל כך הרבה ביולוגים ימיים? "ראשית, אני מזכיר לך שיש לנו בפקולטה שני תארי בוגר. BSC במדעי הים ו-BSC בביוטכנולוגיה ימית. החיבור בין מחקר ביולוגי לטכנולוגי פורץ את גבולות הדמיון והאפשרויות, מכיוון שזהו 'המחסן של האנושות' לכל הצרכים הבסיסיים להמשך קיומם של 9 מיליארד בני אדם החיים בכדור הארץ. אני מדבר כמובן על מזון, תרופות, מים חמצן ואנרגיה".

תוכל לתת דוגמאות לחיבורים כאלו מהשנה האחרונה?

"חוקרים ותלמידים שלנו הינדסו גנטית זכרים של דג הברמונדי העשיר בחלבון, כך שמשך הזמן שבו הוא הופך מזכר לנקבה (תהליך שמתרחש באופן טבעי במחזור החיים ללא כל התערבות) ירד מארבע שנים לשנתיים. זאת דוגמה למחקר ופיתוח שכבר חסך וחוסך ממון וזמן רב עבור השותפים שלנו במעגן מיכאל העוסקים בחקלאות ימית".

היעד: OCEAN NATION

דיברת על תרופות. יש בשורות מקומיות גם בתחום זה? "יש לנו חוקר שמחקריו הגנטיים בדגי הזברה הם חלק חשוב ביצירת תרופה למחלות גנטיות חשוכות מרפא. מחקרים של תמנונים הנערכים במעבדות החדישות שלנו בפקולטה מלמדים אותנו לא מעט על המוטוריקה, הזיכרון ועל הפקת חומרים חיוניים שהתמנון מפיק. למעשה, מי שלא ראה את הפיתוחים שהפקולטה למדעי הים עושה עבור חברות המגדלות סופר פוד, תוספי מזון, תרופות מאצות ים, דוגמת חברת סיקורה כאן מעבר לכביש – לא יבין שהזירה עוברת בהדרגה מהיבשה לים."

צביאלי מוסיף עוד כי חקלאות ימית היא רק תחום אחד שנוגע לעתיד האנושות בכללותה, תחום הכולל מזון, גנטיקה, פרמקולוגיה, חומרי טבע ועוד. לדבריו, במדעי הים אפשר ללמוד על הסביבה החופית והימית ולקחת את הידע ליזמות בתחומי איכות סביבה. "קחי למשל את הבוגרים שלנו בחברת הום ביוגז (HomeBiogas), שפיתחו מערכת להפקת אנרגיה מפסולת אורגנית ומוכרים ערכות כאלו בעולם כולו. הם כבר הנפיקו את החברה שלהם ב-100 מיליון דולר. אז אני מחזיר לך את השאלה: אם כבר START UP NATION, אז למה לא OCEAN NATION?"

מעט חוף, הרבה צרכים: על קיימות ואחריות חברתית

הכלכלה הכחולה של צביאלי וכמות המחקרים היישומיים שהוא מעמיס עליי גורמים לי לתהות: היכן עובר הגבול בין שמירת טבע לבין פיתוח? "האג'נדה שלי פשוטה", הוא עונה. "אני לא ירוק וגם לא איש תעשייה. אני דוגל בשלום עם הסביבה. כלומר, אני בעד פיתוח וקדמה, בעד לתת את הרווחה למה שהאדם צריך וברור לי שהסביבה תמיד תהיה הגורם החלש ביותר במערכת ואנחנו צריכים להגן עליה. בישראל יש מעט חוף על הרבה מאוד צרכים. כלכלה כחולה או ירוקה – בסופו של דבר מישהו צריך לנהל את כל המשאבים בזירה הימית ביעילות מרבית, תוך הבנה מעמיקה ושמירה מרבית על קיימות וערכי הסביבה.

יש לא מעט גורמים שמנהלים את המשאבים הללו, לא? "החופים שלנו מנוהלים על ידי עיריות ומנהל החופים. ואני שואל: מה הרקע האקדמי שלהם? כמה עומק יש בהבנה שלהם את הים? עתידנו הוא בידע ובמקצועיות ולא בנפנופי ידיים בכנסת. צו השעה הוא להכניס תפקידים לסביבה הימית, לבטל מקצועות שכבר אינם רלוונטיים להיום – ולהכניס ידע יותר יישומי בנושאים סביבתיים. אני מודה שגם אצלנו בפקולטה נהיה חייבים להכניס תחומי עניין נוספים שאינם קיימים כיום. שינויי האקלים מציבים בפנינו אתגרים שיהפכו בעתיד הקרוב למקצועות שלא קיימים היום".

קיימות – או נמות (וזו לא קלישאה)

אי אפשר להתווכח עם הקביעה שכיום, שמורות הטבע הימיות מצויות בסכנה. מסיבה זו, הוחלט ברופין לקחת את נושא האחריות החברתית והקיימות שלב אחד גבוה יותר – ולמתג אותם בראש סדר העדיפויות. "מדובר לא רק על כלים חד-פעמיים או זיהום של פלסטיק. גם גידול אצות ותחליפי חלבון עדיף על פני דיג הרסני במכמורות ש'מגרדות' את קרקעית הים והורסות באכזריות את שרשרות החיים ומחזורם בטבע. גם כשאתה ממפה את הגנום של צב הים הירוק, אתה עושה קיימות".

באיזה אופן? "כי יכול להיות שמשם תלמד – וגם תיישם – איך לשפר תהליכי אנטי אייג'ינג באוכלוסיות מבוגרות, שמשקלם באוכלוסייה הולך וגדל".

ומה באשר ליישום מחקרים בנושאים בוערים יותר? "קחי למשל את נושא ההתפלה. זוהי דוגמה מצוינת לאופן שבו השתמשנו בחוכמה במשאב זול וזמין ויצאנו מהפאניקה של לחכות למפלס הכנרת שבושש לעלות. 70% מהמים שאנחנו שותים הם מי ים! המחקר בתחום ההתפלה הצילה אותנו. פשוט כמשמעו".

הזכרת את עניין הדיג ושיטת המכמורות האכזרית. אז היכן טמון הפתרון? "לדעתי, הפתרון הוא יבוא או ייצור מקומי. אני לא אומר 'אל תדוגו', אבל בהחלט לא לבצע דיג מסיבי, הרעיון הוא לחיות מתוך אידיאל של חברה בת קיימא".

דיג מתקשר כמובן גם לשמורות טבע ימיות. כיצד אתה רואה את תפקידן בעתיד? "שמורות הטבע במקומן, וזה בסדר גמור כי לפניהן לא היה כלום והדברים היו פרוצים. עלינו לחשוב כיצד עושים זאת. אוהבי הטבע יצטרכו להבין שתהיה פגיעה מסוימת".

צביאלי מסכם ואומר כי האקדמיה היום הרבה יותר פתוחה לשינויים. "זה ברור לי לחלוטין. יש היצע אדיר של תארים, שחלקם ישתנה לחלוטין או שיעלם לחלוטין. צעירים רבים מושפעים מטרנדים, אחרים מעוניינים ללמוד רק קורסים. אני קורא לצעירים המוכשרים שלנו עם המוחות טובים והיצירתיות לבוא לים. הים הוא המקום לחולל שינוי ואפילו לשנות סדרי עולם". וזו בהחלט אינה קלישאה.