"היום אני יודע שהתאונה שעברתי, שידרגה אותי למה שאני כיום"

"לתהום וחזרה"  - 12 שנים אחרי שהוכרז כמת, חלק שי רלר את סיפורו המדהים עם הקהל בכנס  ,TEDx Ruppin וסיפר על הדרך המופלאה שעבר מאותה נפילה בנפאל ועד היום. סיפור עם סוף אופטימי.

"בואו נעשה ניסיון. קחו לכם חצי דקה, ותרגישו שיש לכם גירוד באף. והגירוד הולך ומתגבר. עכשיו אל תגרדו מיד. משגע? נכון? קחו לכם עוד חצי דקה. ככה זה מרגיש להיות כמוני. להיותך משותק מהצוואר למטה". כך פתח רלר את הרצאתו, בניסיון לשתף בתחושה שמלווה אותו מאז אותו יום בו צלל אל התהום בתאונה בנפאל.

12 שנים עברו מהאירוע המכונן בחייו של שי. פציעה קשה בתאונת דרכים בטיול לנפאל, שהפכה אותו למשותק בכל גופו מהצוואר מטה. שי סיפר לקהל המרותק, שהשתתף בכנס TEDx Ruppin את סיפור חייו, רצוף המשברים והתמקד בדבקות בחיים, ובכוחם של מחשבה חיובית, מוטיבציה וכוח רצון . הרצאתו של רלר הייתה אחת מנקודת השיא באירוע ודבריו מעוררי ההשראה גרמו להתרגשות רבה בקרב רבים שניגשו אליו בתום המפגש להודות לו על הסיפור העוצמתי.

כקצין משוחרר נסע שי לטיול הגדול, ולאחר שסיים את טראק סובב אנאפורנה שצעירים רבים כמותו עושים, נפצע לרוע מזלו בתאונת דרכים קשה בדרך לקטמנדו. סיפור הצלתו היה לא שגרתי ולחבר הישראלי שפינה אותו מזירת האירוע הודיע הרופא בבית החולים, כי הוא הלך לעולמו. אותו חבר החליט בצעד אחרון של ייאוש, להכות בפתאומיות את שי בחזהו ולפתע הוא עשה סימני חיים. " אני זוכר מאותם ימים של אשפוז, כשהיה ברור שאני אשאר משותק בכל חלקי גופי, שכל מה שעבר לי בראש את זה שאני בוחר להיאחז בחיים".

רלר הוטס במבצע מסובך לישראל והחל בבית החולים תל השומר את שלב ההתמודדות עם מציאות חייו. הרופאים אומרים להוריו שאין לו סיכוי מבחינה סטטיסטית להשתקם ולחיות. ושם למעשה, הוא מתחיל את המאבק הארוך בשיקום המתיש שלו. "אחרי חודשים חזרתי לדבר. וזה היה כמו להיוולד מחדש. למרות האופטימיות הגדולה שלי. התהליך הזה עובר בין רגעים של ייאוש לתקווה. בין הלא נודע למציאות", שיחזר רלר את החוויה הקשה.

השחרור מבית החולים הופך לחוויה מתסכלת מאוד עבורו. "אחרי שהייתי מוקף באנשים כמוני, על כסאות גלגלים, אני פתאום פוגש, שוב, אנשים רגילים על שתי רגלים שמנהלים חיים רגילים ואינם תלויים במישהו כדי לעשות דברים בסיסיים".

."אין דבר כזה סטטיסטיקה. אתה תקבע את הסטטיסטיקה שלך" - משפט שאמרה לו אמא של אחת מידידותיו, הזכיר לו את כל התכניות שגיבש לפני הפציעה וכמעט נזנחו.  "צריך את המשפט הנכון בזמן הנכון כדי להתחיל את השינוי. הבנתי שיש כאן בחירה  והחלטתי לממש את התכניות שהיו לי לפני הצבא". לפני הפציעה חשב רלר ללמוד הנדסה, אבל הבין שזה יהיה פחות פרקטי בגלל מגבלות הניידות שלו. בביטוח הלאומי הפנו אותו למרכז האקדמי רופין הסמוך למקום מגוריו, גם בשל הגישה התומכת של המרכז לתלמידים עם מוגבלות. הוא נזכר בפגישה הראשונה שהייתה לו עם לד"ר ליאמא דווידוביץ - ראש החוג לכלכלה ומינהל שאמרה לו ש"אין לנו ניסיון עם סטודנטים כמותו, ובנשימה אחת שהיא בטוחה שאנחנו נצליח ביחד והוא יקבל צאת כל התמיכה בכדי להצליח". עם האמירה הזו יצא לדרך האקדמית שלו ונרשם ללימודי תואר ראשון כלכלה ומינהל.

"בכל שנות הלימוד לתואר הראשון הכתבתי את שיעורי הבית ואת העבודות שהייתי אמור להגיש, כולל החישובים המתמטיים שעשיתי בראש ולא על נייר, כמקובל". את התואר הראשון הוא מסיים בהצטיינות כשכל הנוסחאות צרובות בראשו, מתנייד בכסא גלגלים בקמפוס, אהוב על כל חבריו ומרציו. עם תום התואר הראשון הוא ממשיך לMBA- במנהל עסקים ברופין, שגם אותו הוא מצליח לסיים בהצטיינות. בין לבין בחמש השנים האחרונות הוא משמש כאנליסט, אוסף ומנתח נתונים בתחום השיווק בחברת "סלקום". לצד עבודתו בחברת "סלקום" הוא משמש כמתרגל וכמנחה סטודנטים במרכז האקדמי רופין וחולק זוגיות ואהבה.

שי הוא אדם מעורר השראה ואת סיפורו הוא חולק בהרצאות בפורומים שונים. "מעולם לא שאלתי את עצמי, למה זה קרה דווקא לי. כי זה באמת לא משנה. דברים פשוט קורים. אבל, לנו יש את היכולת לתת משמעות לדברים ולבחור. אני בחרתי לראות בתאונה משהו שישנה אותו לטובה. היא גרמה לי לרצות להוציא יותר מעצמי ובזכות התאונה הגישה שלי לחיים השתנתה. במבט לאחור, עד כמה שזה נשמע הזוי ולא אמין, אני יכול להגיד שלא הייתי מוותר על התאונה. התאונה הפכה אותי לגרסא משודרגת של עצמי לפני התאונה. למדתי הרבה דברים על החיים שלולא התאונה לא הייתי לומד בחיים....המסרים שלי רלוונטיים לכולם. הרי לכל אחד יש קשיים פיזיים או נפשיים,   שניתן להתגבר עליהם על ידי שינוי דרך המחשבה"..     
כששי סיים את הרצאתו בתודה להוריו ולמשפחתו שישבו בקהל לא נותרה עין אחת יבשה בקהל ורבים נגשו אליו בסיום כשבפיהם מילה אחת - תודה.