• להיות יזם ים

    תכירו את החקלאות הימית, תחום מרתק ופורץ גבולות שנלמד ונחקר בפקולטה למדעי הים.

    קרא עוד

  • להיות יזם ים

    תכירו את החקלאות הימית, תחום מרתק ופורץ גבולות שנלמד ונחקר בפקולטה למדעי הים

    קרא עוד

פרופ' אביעד קליינברג - נשיא חדש למרכז האקדמי רופין

פרופ' אביעד קליינברג - נשיא חדש למרכז האקדמי רופין

אושר פה אחד מינויו של פרופ' אביעד קליינברג כנשיא החדש של המרכז האקדמי רופין. פרופ׳ קליינברג יחליף בתפקיד את פרופ' גליה צבר שמסיימת את תפקידה בהצלחה גדולה לאחר 5 שנות כהונה.

קרא עוד

האקתון בינה מלאכותית - היי טק ברופין

האקתון בינה מלאכותית - היי טק ברופין

סטודנטים בהנדסה התחרו בהאקתון בינה מלאכותית וזכו בפרסים מכובדים ובהתנסות מעשית בפיתוח מעבד שתשרת אותם בעבודתם בתעשייה.

קרא עוד

שיא של 1149 בוגרים טריים

שיא של 1149 בוגרים טריים

בטקס מרגש שהתקיים בקמפוס בשבוע שעבר הוענקו 1149 תארי בוגר ומוסמך במרכז האקדמי רופין. האירוע היה לנקודת מפגש מיוחדת שבה לאחר כשנה שבה לא פקדו את הקמפוס סטודנטים, שמחנו לארח אלפי מבקרים בניהם בוגרים, בני משפחה נרגשים וחברי סגל אקדמי ומנהלי.

קרא עוד

למה אנחנו מעדיפים להמנע מקבלת החלטות?


הוצאתם המון כסף בעסק? זה לא אומר שאתם צריכים לדבוק בו. לתלמידים אסור להיכנס עם טלפון לכיתה? למה לא להכניס אותו לתוכנית הלימודים? פרופ' יוסי יסעור חיבר ספר על קבלת החלטות - ויש לו עצות מפתיעות בתחום

בעולם מושלם, תמיד יכולנו להחליט שלא להחליט. היינו יושבים בצד וצופים בחיים מתנהלים עבורנו בזרימה טבעית ואיטית, בלי צמתים גורליים, בלי חיבוטי נפש ובלי לילות נטולי שינה. הכול היה פשוט קורה לנו, ככה מעצמו, מאליו, ללא התערבות. אבל החיים הרי בכלל לא כאלה, הם מלאים החלטות, גדושים בהן, עמוסים - וכדי להיות מוכנים לכל זה, כדי לטעות כמה שפחות ולהתנהל באופן מיטבי ויעיל יחסית, אנחנו צריכים לדעת לקבל החלטות.

אחד הספרים המרתקים ומאירי העיניים שיצאו לאור לאחרונה בנושא קבלת החלטות הוא "פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן – שיפור תהליך קבלת ההחלטות שלנו באופן אקטיבי ופסיבי" מאת פרופ' יוסי יסעור (בהוצאת מטר). בבסיס הספר, כמשתמע משמו, ניצבת האבחנה בין החלטה אקטיבית להחלטה פסיבית. האקטיבית היא החלטה על שינוי: שינוי ביחס למצב הקיים, שינוי ביחס לנהוג ולמקובל בחברה שבה אנחנו חיים או שינוי ביחס למה שהיינו רגילים אליו. לעומתה, החלטה פסיבית היא ההחלטה להימנע מהחלטה, לא לשנות את הנוהג ולהמשיך במצב הקיים, בסטטוס קוו. כשמדובר בהחלטות פסיביות, החרטה שחשים בעקבותיהן מועטה יחסית לחרטה שחשים בעקבות החלטות אקטיביות. חרטה היא רגש רב עוצמה, ולכן לרוב אנחנו מעדיפים החלטות פסיביות.



בספר עולים עוד ועוד מצבים כאלה, שבהם לא ברור איזה מין בן אדם משתקף מהם - האם זו חיה רציונלית שמתנהגת לפי ההיגיון והשכל הישר, או יצור שכולו דחפים לא ברורים והתניות משונות?
"המחקרים המתוארים בספר מראים כי האדם אינו רציונלי לחלוטין", אומר פרופ' יסעור, מומחה מוביל בקנה מידה עולמי בחקר קבלת ההחלטות. "אך מצד שני, גם לא ניתן לומר שהוא חיה המונעת מדחפים וגחמות. לפני שנצלול לעומק השאלה, אנחנו צריכים להגדיר מהו אדם רציונלי. אם אדם מעדיף לאכול אגס על פני בננה, ומעדיף בננה על פני גזר, היינו מצפים שיעדיף אגס על פני גזר. תכונה זו נקראת טרנזיטיביות, והיא אחת מהגדרות הרציונליות. אם אדם מעדיף לאכול אגס על פני בננה, היינו משערים שיעדיף גם חצי אגס על חצי בננה, אך ניתן למצוא מקרים שבהם הגיוני יותר שיקרה ההיפך. למשל, אם אדם נתקע עם רכבו באמצע המדבר והוא עומד למות ברעב. הוא זקוק למעט קלוריות כדי לעבור ברגל את יתרת הדרך. בחצי אגס אין מספיק קלוריות כדי לשרוד ובחצי בננה יש. במקרה זה, אם עליו לבחור בחצי פרי, הוא יבחר בבננה. מצד שני, אם יציעו לו פרי שלם, הרי אם האגס טעים יותר הוא יעדיף אותו.

"דוגמה אחרת: אם אנשים מעדיפים חלופה אחת על פני השנייה כשמציגים בפניהם את התוצאות בדרך אחת, נניח בצורה חיובית, והם מעדיפים את החלופה השנייה כשהתוצאות מוצגות בדרך אחרת, נניח בצורה שלילית, הרי זה ביטוי לחוסר רציונליות. בספר אני מספר על זוג הורים חסרי אמצעים שבתם הבכורה נולדה עם מום בלב, והיה הכרח לנתח אותה באופן דחוף. ניתן היה לנתח אותה בארץ ללא עלות, ובארה"ב בעלות של מאות אלפי דולרים. הסיכויים להצלחת הניתוח בארץ הוערכו ב-20% ובארה"ב ב-40%. ההורים, באופן טבעי, חשבו לממש את כל רכושם ולנסות את מזלם בחו"ל. מצד שני, כשהרופא המטפל הציג להם את הנתונים בצורה שלילית, כלומר לא את סיכויי הצלחת הניתוח אלא את סיכויי הכישלון, 80% בארץ ו-60% בחו"ל, ההבדל בין שתי החלופות התעמעם במידת מה והם החליטו לבצע את הניתוח בארץ (הניתוח הצליח והילדה הבריאה).

"האם ניתן לומר שההורים לא רציונליים? הייתי אומר שבכל החלטה פועלים ההיגיון והרגש בשיעורים שונים. לעיתים ההיגיון חזק יותר ולפעמים הרגש מתגבר. הצגת הבעיה בדרכים שונות עשויה להגביר או להחליש את מידת הרגש בתהליך קבלת החלטות, אך תופעה זו אינה בהכרח 'לא רציונלית'. לסיכום שאלה זו, ניתן לומר שברוב המקרים אנשים פועלים ברציונליות אך לעיתים קרובות, בעיקר כשהם מעריכים את סיכויי ההצלחה או הכישלון, הם עלולים לפעול בחוסר רציונליות".

עד כמה הפחד קריטי ומשמעותי בקבלת ההחלטות שלנו? האם אפשר לומר שאנחנו יצורים טראומטיים וחששנים, שנותנים לפחדים שלהם לנהל אותם? אם כן – איך אפשר להיחלץ מזה?
"הפחד מכישלון, ומהחרטה שתבוא בעקבותיו, הם בהחלט גורמים משמעותיים בהחלטות. כך גם האכזבה. בהחלטות אקטיביות, החלטות המשנות את המצב הקיים או המנוגדות למקובל, תורגש חרטה גדולה יותר מאשר בהחלטות פסיביות, המשמרות את המצב הקיים. אני לא חושב שניתן לומר בהכללה שרוב האנשים הם יצורים טראומטיים וחששנים, אך בהחלט ישנם אנשים שמנוהלים על ידי הפחד, וכישלון אפשרי קטן מונע מהם הצלחות גדולות.

"ניתן להימנע מכך על ידי קבלת החלטות בשיתוף עם אנשים אחרים. להתייעץ עם חברים, עם הורים, מורים, מפקדים או רבנים. אלה הם אנשים שיכולים להאיר בפנינו את הנושא והדילמה באור שונה מזה שבו אנחנו מסתכלים על הבעיה, ועל תוצאות ההחלטה שלנו וסיכוייהן".

אחת הדוגמאות המרתקות בספר היא "דילמת הקרונית המשתוללת" – אם תוכלו לגרום לכך שרכבת תהרוג רק איש אחד במקום קבוצת אנשים – האם תסיטו את המסילה? ב"דילמת האיש השמן", לעומת זאת, ישנם אלה שידחפו אותו למסילה כך שיעצור את הרכבת ובמותו ימנע אסון גדול הרבה יותר. אבל עדיין נשאלת השאלה מה עם אלה שיבחרו לא לעשות כלום – האם הפסיביות המוחלטת היא בחירה לגיטימית?
"דילמת הקרונית ודילמת האיש השמן הן דוגמאות לקונפליקט שבין הגישה התועלתנית, הבוחנת את ההחלטה על פי תוצאותיה (להציל חמישה אנשים יחסית להרוג אחד), לבין הגישה המוסרית, הבוחנת את ההחלטה על פי ערכים מוסריים ורגשיים. כפי שמתואר בספר, יותר אנשים הסיטו את הקרון למסילה אחרת מאשר דחפו את האיש השמן מהגשר אל מותו. במקרה השני ההחלטה היא יותר אקטיבית. הסטת הקרונית יכולה להיתפס על ידי מקבל ההחלטה כהצלת חמישה אנשים, בעוד שדחיפת האיש השמן יכולה להיתפס כרצח. 


"ברור שישנם אנשים שלא יעשו כלום בשתי הדילמות. האם זה נכון? אני חושב שהדבר דומה לרופא שיודע שיש סיכוי להציל את החולה על ידי ניתוח מסובך וקשה העלול להיכשל, והוא בוחר לא לעשות זאת כדי שלא יואשם, על ידי עצמו או על ידי אחרים, בגרימת מותו של החולה.

"תופעה דומה אנו רואים כיום אצל הורים שלא מחסנים את ילדיהם. אם הילד יחלה זה בגלל הווירוסים, אך אם ייפגע מהחיסון ההורים יאשימו את עצמם. זוהי, כמובן, גישה מאוד מסוכנת. הסיכויים שהילד ייפגע מהחיסון נמוכים בהרבה מהסיכויים שייפגע מהמחלה, וההורים צריכים לנהוג באחריות ולחסן את ילדיהם".

הספר מלא עצות טובות, כמו להפסיק להתחרט או להפוך החלטות אקטיביות לפסיביות כדי לעמוד בהן. אילו עצות נוספות היית רוצה שאנשים ייקחו מהספר הזה?
"אחת העצות החשובות ביותר לדעתי היא לא להיכנע ל'אפקט ההוצאות האבודות'. אפקט זה טוען כי ככל שהשקענו יותר מאמץ, כסף או זמן בפעילות מסוימת, כגון עסק, לימודים, מלחמה, יחסי משפחה, מניות וכו', כך תגבר נטייתנו להמשיך באותה פעילות, גם אם הסיכויים להצלחה נראים קלושים.

"אדם למד חמש שנים רפואה וגילה שאינו רוצה להיות רופא. האם עליו להפסיק את לימודיו או להמשיך? אישה השקיעה בסטארט-אפ והתברר שאינו ממריא. האם להמשיך להשקיע בו או לנטוש? האם אישה מוכה צריכה להישאר נשואה לגבר מכה רק משום שיש להם ילדים? האם מלחמה צריכה להימשך רק משום שהיו לנו אבידות רבות? מניה שקנינו ירדה מאוד בערכה, האם למכור אותה ולממש הפסד או לחכות שתעלה (בע"ה)?

"אדם צריך לשאול את עצמו: 'אם לא הייתי במצב הנוכחי, האם הייתי רוצה להיכנס אליו? אם לא הייתי רוכש את המניה לפני שנה, האם הייתי רוכש אותה היום? אם לא היו לנו נפגעים בשבועיים האחרונים במבצע הצבאי, האם היינו פותחים במבצע היום?'

"עצה נוספת היא להימנע מהטיית האישוש. זוהי הטיה שבה אנחנו מנסים לאשש את עמדותינו ודעותינו במקום לבחון אותן כל הזמן מחדש. אנשי הימין רוצים שביבי יהיה ראש הממשלה, אז הם טוענים שכל החשדות כנגדו הם מופרכים. אנשי השמאל רוצים להיפטר מביבי, אז הם טוענים שהוא מושחת. כל צד בוחר להשתמש בעובדות כדי לאשש את עמדתו הקודמת, ואינו בוחן את אמיתות הראיות. אם היועץ המשפטי לממשלה החליט להאשים אז הוא שמאלני, ואם יחליט לזכות אז הוא בימין הקיצוני. למה לא לומר מראש – אני אקבל את עמדת היועמ"ש, תהא אשר תהא.

"כשיש פיגוע, אנשי הימין אומרים 'אתם רואים, אין עם מי לעשות שלום!'. ומה אומרים אנשי השמאל? 'אתם רואים, חייבים לעשות שלום!'. כל צד משתמש בעובדות כדי להצדיק את עמדתו הקודמת.
תופעה זו בולטת בחקירת חשודים. ברגע שלצוות החקירה יש חשוד, הם מאמצים כל מידע שמאשש את חשדותיהם ונמנעים מכל מידע שמפריך אותם. לכן כדאי, במקרים שבהם החשדות אינם מוצקים, להחליף מדי פעם את צוות החקירה כדי שהצוות החדש לא יהיה מחויב לעמדות, לתפיסות ולביטחון - המופרז לעיתים - של הצוות הראשון".

איך היית ממליץ למקבלי ההחלטות שקובעים את חיינו לנהוג במצבים מורכבים או רגישים?
"הייתי ממליץ למקבלי ההחלטות לשתף את מרבית הכוחות, מהקואליציה ומהאופוזיציה, בעת החלטות דרמטיות. להזמין שרי ביטחון, רמטכ"לים וראשי שב"כ ומוסד לשעבר, לדיונים מכריעים. לוותר על פוליטיקה מפלגתית קטנונית ולחזק את ריבוי הדעות והניסיון, גם של מי שנמצא בצד השני של המתרס הפוליטי".

אני שונא שינויים ושמחתי לגלות שאני ממש לא לבד – למה בעצם אנחנו כל כך לא אוהבים שינויים? זה כמו חוק ניוטוני נפשי כזה, שאנחנו שואפים להישאר במצב הקיים?
"בשינויים יש יתרונות וחסרונות, הצלחות מסוימות וכישלונות. בדרך כלל, הצדדים השליליים נראים גדולים יותר מהצדדים החיוביים. הפסדים כואבים יותר מאשר ההנאה מרווחים בגודל זהה. זוהי תופעה רגשית שניתן להתגבר עליה אם לא מקבלים את ההחלטה על סמך הרגש והרושם הראשוניים. נניח שבדייט ראשון למועמד היו כמה תכונות טובות וכמה פחות טובות. רצוי לא לתת לתכונות השליליות לשלוט בתהליך קבלת ההחלטות אלא, אם המועמד אינו ממש גרוע, לנסות להיפגש פעם נוספת. כך גם בריאיונות עבודה. לא לפסול על הסף אלא אם ההרגשה היא חד-משמעית. לא לומר 'אם יש ספק אין ספק', אלא 'אם יש ספק אחשוב שוב על הנושא'. רבים האנשים שלא היה להם ספק ביום הנישואים, ושנתיים מאוחר יותר היה להם רק ספק".

אפשר לקחת מהספר משהו לשנת הלימודים החדשה? אסטרטגיית לימוד או הוראה שיכולה לעזור?
"מערכת החינוך בארץ מאוד מיושנת ושמרנית. מורים ומנהלים ותיקים אינם נוטים, וגם חוששים, לשנות את שיטות ההוראה שלהם ואת המסגרות הלימודיות. במקום למנוע מהתלמידים להכניס את הטלפון לכיתה, הייתי מציע להכניס את הטלפון לתוכנית הלימודים, להשתמש ביתרונות שיש בו להוראה. דבר נוסף שאני חושב שיכול להועיל הוא לאפשר השתלמויות תכופות וגם פרישה מוקדמת של מורים ומנהלים. מורה שנכנס למערכת החינוך בגיל 25 יוצא ממנו 40 שנה מאוחר יותר. בתקופה ממושכת שכזו הוא מתקבע בעמדותיו ובשיטות ההוראה שלו.

"אביא דוגמה מצה"ל ואז אשוב למערכת החינוך. יש בצה"ל חטיבה שנקראת הצנחנים. משנת 1956 לא השתמשו בצניחה למטרות קרביות. אולי זה רמז שהחטיבה הזו כבר מיושנת? אם היו מקימים כיום את צה"ל מחדש, האם היו מקימים גם את חטיבת הצנחנים? אני חושב שלא.

"אם היו מקימים את מערכת החינוך היום מחדש, האם היינו משמרים את שיטות הלימוד והספרים ושיעורי הבית כפי שהם כיום? רוב אזרחי המדינה לא משתמשים כלל בטריגונומטריה. האם נושא זה צריך להמשיך להילמד בבתי הספר? מי משתמש כיום בלוח הכפל? האם הוראת האנגלית צריכה לכלול את שייקספיר בשפת המקור? האם לא נכון יותר ללמד אנגלית מדוברת ונכתבת, ואת שייקספיר ללמד בעברית?"

אז זה בסדר להחליט שלא להחליט?
"אם לא להחליט פירושו לדחות את ההחלטה, זה עלול להיות גרוע ואפילו קטלני לפעמים. מי שמחליט לא ללכת לבדיקה רפואית עושה טעות מרה. מי שמחליט לא לפנות לבוס שלו כשהוא מרגיש שנעשה לו או למישהו אחר עוול במקום העבודה שלו, ימשיך לסבול. מצד שני, במקרים רבים ההחלטות אינן דרמטיות ולא דחוף להחליט. אפשר לברר עוד קצת פרטים, להתייעץ ואז להחליט. דחיינות כשהנושא בוער היא שלילית, אך חשיבה ולמידה נוספת של הבעיה יכולות להועיל.

"מי שמחליט לא להחליט, שישאל את עצמו: 'אם התוצאה היתה קורית מעצמה, האם היית שמח?'. אם התשובה היא כן, הייתי מציע להחליט בחיוב".

(מראיין: רן בן נון "עברית" 24.9)

לקריאת הפרק הראשון בספר "פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן".