נשים לזה סוף - מחאת הנשים נגד אלימות כלפי נשים

במהלך שמונה השנים האחרונות, נרצחו בישראל בכל שנה, 24 נשים על ידי הקרובים אליהן ביותר.
ראוי לומר בקול רם וברור: אלימות כלפי נשים אינה גזירה משמיים ויש דרכים לעצור אותה. האחריות על כך היא בראש ובראשונה על נבחרי ונבחרות הציבור, על החברה כולה וגם על כל אחד ואחת מאתנו.

אלימות אינה קורית רק 'לה' או רק 'להן' ואינה מתרחשת רק במקום אחד. אלימות כלפי נשים חוצה מעמדות, מגזרים ותרבויות. היא מתרחשת ברחובות, במקום העבודה,בסביבה הביתית ובמרחב הדיגיטלי.
ילדות, צעירות ונשים מוטרדות על בסיס יום יומי מאלימות וחוות סוגים שונים של אלימות – מילולית, פיזית, נפשית, כלכלית ומינית.
אלימות היא דפוס של התנהגות שאת ביטוייו אנו רואים בתקיפה, כפייה, הפחדה, איומים ושליטה. אלימות כלפי נשים היא דפוס התנהגות מתמשך של אדם ושל חברה.
היא מתאפשרת בתוך אקלים חברתי אלים נגד נשים המאפשר לתופעה הזו להתקיים שוב ושוב.
איך זה קורה שבעל המכה את אישתו ומוצא נגדו צו הרחקה לא נמצא במעקב ומצליח להגיע ולרצוח אותה?
איך קורה שצעירה מקבלת איומים מבני משפחתה ולא נעשה דבר עד שמוצאים את גופתה?
איך קורה שילדה בת 12 המוכרת לרשויות הרווחה כמי שחווה אלימות פיזית ומינית בביתה לא זוכה להגנה ראויה?
איך קורה שאנגווץ' מלקמו (וואסה) - אישה משכילה וברוכת הישגים - שהתמחתה בעבודה עם ולטובת קורבנות של אלימות נרצחת על ידי בעלה השוטר ויומיים אחרי הרצח רובנו עוברים לסדר היום ?

המאבק באלימות נגד נשים מחייב את כולנו להכיר בכך שמדובר באסון חברתי, לא פחות מכך. אדישות, התעלמות והיעדר שיח -
הופכים כל אחת ואחד מאיתנו להיות חלק מהבעיה. להבנתנו, אנו מחויבים למסר בלתי מתפשר ולתגובה מהירה ונוקבת ביחס לפגיעה בנשים ולעבירות של אלימות מכל הסוגים.
המאבק מחייב פעולה מתמדת לשם קבלת הסכמה של האחר לצד כבוד וקבלה גם במקרה של אי הסכמה.

כמחנכים, כחוקרים, כאנשי מקצוע וכאזרחים בחברה, אנו מחויבים לפעולה נחושה ועיקשת בתכתיביה של האלימות בזירות פעולה פרטיות וציבוריות כאחת.
אנו מצווים להתריע על אלימות, למחות נגדה, להוקיע גילויי אלימות ולחבור יחד למאמץ אנושי משותף כדי למגר את התופעה הכאובה של אלימות כלפי נשים המאיימת על קיומנו כפרטים וכחברה.

פרופ' גליה צבר, נשיאה

ד"ר רונית אבן זהב, ראשת התכנית בעבודה סוציאלית, חוקרת אלימות כלפי נשים