היחס לאחיות האפידמיולוגיות כך לא עוצרים מגפה
מדינת ישראל מעסיקה כיום רק 27 אחיות אפידמיולוגיות שנמצאות בחזית המאבק על קטיעת שרשראות ההדבקה בקורונה, הבעיה היא לא רק תקנים, אלא גם היחס שזוכות לו העוסקות במקצוע, יחס שמתעלם מחשיבות התחום וגורם לרבים שלא לבחור בו.
מאת: ד"ר קרן גרינברג, ראש המחלקה למדעי הסיעוד במרכז האקדמי רופין
משבר הקורונה פתח בפני הציבור אפשרות להכיר לעומק את תחום חקר תפוצת המחלות וגורמיהן: אפידמיולוגיה. אם עד כה מושגים כמו "מגפה, חקירה, שרשראות הדבקה" - היו נראים כלקוחים מתקופה אחרת, בחודשים האחרונים הם הפכו להיות חלק מחיינו והם נושא לדיון בכל בית.
נראה כי עם התפרצות מגפת הקורונה העולמית הפוקדת אותנו, מתחדדת הבנת החשיבות של הערך העצום שיש לתחום זה על בריאות האוכלוסייה, ועל תכנון מדיניות בהתאם.
במדינת ישראל, 27 אחיות אפידמיולוגיות עומדות בחזית המערכה נגד הקורונה. הן אשר מופקדות על ביצוע אלפי חקירות ואחראיות לקטיעת שרשראות ההדבקה המשמעותיות. בהצלחתן הן מצילות חיים של אלפי אנשים בכל רחבי הארץ ושומרות על "בריאות הציבור" וכלל האוכלוסייה.
עוד בתקופתה של פלורנס נייטינגל, מייסדת הסיעוד המודרני (1850), יושמו עקרונות אפידמיולוגיים כדי לזהות את הסיבה לחולי בקרב חיילים בריטים. נייטינגל גילתה עניין מיוחד בסטטיסטיקה שבעזרתה, ערכה מחקרים בתחום האפידמיולוגיה שהתפתח באותה תקופה, ועשתה בה שימוש נרחב באיסוף, ניתוח והצגת הנתונים הן בתחום שירותי הרפואה הממשלתיים והן בתחום הטיפול הרפואי עצמו.
תרומתה העיקרית של נייטינגייל למקצוע הייתה פיתוחם של אמצעים גרפיים להצגת נתונים סטטיסטיים, שהיו מובנים הן למומחים בתחום והן לאנשים בלי ידע בסטטיסטיקה, גם רבים ממקבלי ההחלטות.
נראה כי לא מספיק צוותים סיעודיים המשיכו את דרכה של נייטינגייל ויישמו את הידע ההיסטורי. הסיבה למיעוט האחיות האפידמיולוגיות אינו רק עניין של מחסור תקנים, אלא גם עניין של ביקוש נמוך לתפקיד זה בקרב העוסקים בסיעוד.
גם בקרב העוסקים בסיעוד יש חוסר הבנה או הערכה לחשיבות התפקיד. למרות השפעתו הישירה על בריאותן של עשרות אלפים, והצלת חייהם מהמגפה הוא לא נתפס כך.
הוא אינו "זוהר" או בעל מוניטין בהשוואה לתחומים המבוקשים ביותר: טיפול נמרץ, טראומה (מלר"ד) ומיילדות. נראה כי אין לו את "ההילה" העוטפת פעולות הקשורות להצלת חיים מיידית כמו החייאה, והוא "מצטלם" פחות טוב מטיפול בנפגעי תאונות דרכים, הלם או טראומה. סיבה נוספת היא, התפיסה המסורתית השגויה הרווחת, שהאפידמיולוגיה היא דיסציפלינה הקשורה לרפואה ולמדע, ופחות לסיעוד.
על מקצוע הסיעוד לגשר על הפער ולאמץ את בסיס הידע של האפידמיולוגיה בזירות החינוך והפרקטיקה. נראה כי, עם התפרצות מגפת הקורונה, על המחנכים בסיעוד להיערך מחדש בהליך ההכשרה בנושא של התפרצות המגפה וההתמודדות עמה.
נדרשים שינויים מהותיים בתוכנית הלימודים בהן העיסוק בבריאות הציבור ככלל ותחום האפידמיולוגיה בפרט ימותגו כיוקרתיים, מעניינים ומספקים. אלו יובילו להגברת האטרקטיביות בקרב הסטודנטים. הכשרה כזו תסייע להן בהובלת קביעת מדיניות פרואקטיבית ברמת האוכלוסייה.
באופן כללי, מגפת הקורונה מהווה הזדמנות חשובה למקצוע הסיעוד להיות פעיל יותר בקביעת סוגיות מדיניות בריאות. חובה להגדיל את כוח האדם בתחום, ולדאוג להכשרה מקצועית.
מחובתנו להחזיר את הכבוד הראוי לאחות האפידמיולוגית, להתפתח ולהתאים את תוכניות ההכשרה בסיעוד ל"צו השעה", ולחזק באופן משמעותי את מערך אחיות בריאות הציבור, הזועקות לעזרה משכבר הימים.
בשנת 2019, משרד הבריאות אישר את התפקיד של "אחות מומחית בקהילה", שעשוי לסייע רבות בחיזוק המענה של שירותי בריאות הציבור, ובהעצמת הסיעוד כציר משמעותי על מנת לקדם את הטיפול בחולה, ולספק בסיס לבריאות הציבור.