"סטודנטים מצפים מהמרצה שתאהב את מה שהיא מלמדת"
סטודנטים מצפים מן המרצה שתאהב את מה שהיא מלמדת, שתאמין בכך שהוא חשוב וראוי, ומאפשר לראות את העולם קצת אחרת. אם היא מאמינה בכך, גם הסטודנטים מתחילים להאמין בכך.
אחרי שהוענק לה האות 'מרצה מעוררת השראה' במסגרת פרוייקט ארצי של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, שאלנו את פרופ' אפרת בן זאב מהמחלקה למדעי ההתנהגות, על המאפיינים של המרצה מעורר ההשראה.
אילו מרצים עושים לסטודנטים חשק ללמוד?
בראש וראשונה, סטודנטים מצפים שיראו אותם, ושיכבדו את דעתם. אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שכל אדם הוא עולם ומלואו, ולכל אחד יש מה לתרום שהוא ייחודי ורק שלו, הרי שיש ערך לדברים שסטודנטים חושבים, אומרים וכותבים. חלק מרכזי מתהליך הלמידה הוא התגובה של הסטודנטית למה שהיא שומעת מן המרצה. במילים אחרות, למידה נעשית לא רק דרך ההקשבה למרצה אלא במפגש שבין מה שאומרת המרצה למה שחושבת הסטודנטית. סטודנטים גם מצפים שמה שמרצה מלמדת יהיה בעל ערך עבורה. כלומר, הצמא לידע מונע גם על ידי מרכיב רגשי. אנו, המרצים, בוחרים לחקור וללמד את מה שמסקרן אותנו, ולעיתים אפילו מסעיר ומטלטל אותנו. סטודנטים מרגישים היטב אם המרכיב הרגשי שמתקיים. כאשר הם יחושו בזרם התת קרקעי שלו, הם יסחפו בחוויה של הלמידה. במילים פשוטות, סטודנטים מצפים מן המרצה שתאהב את מה שהיא מלמדת, שתאמין בכך שהוא חשוב וראוי, ומאפשר לראות את העולם קצת אחרת. אם היא מאמינה בכך, גם הסטודנטים מתחילים להאמין בכך.
איך שיטת הלמידה של רופין (we learn) מאפשרת את היישום של זה?
ממש כמו בימי סוקרטס ואריסטו, הלמידה היא תהליך שבו תשובה רודפת שאלה וחוזר חלילה. כל היושבים בכיתה הם שותפים, ואם הם ילכו לאיבוד, הם יפסידו. הכיתה היא כמו מגרש והלימוד הוא כמו כדור. הכדור אמור להתגלגל, כל פעם לכיוון חדש, כשמי שמחזיק בו הם גם התלמידים וגם המרצה.
פרושו של דבר שכל מי שמצוי בכיתה לומד משהו חדש, כולל המרצה. אין למרצה יותר נחת מאשר לשמוע תשובה טובה מסטודנטית, וברגעי אור שכאלו הכיתה כולה חשה בכך. לכן, אנחנו צריכים להתייחס בערבון מוגבל לאמצעים הטכנולוגיים שבהם סטודנטים מוצאים עצמם יותר מדי שעות מול מסך המחשב. ללמוד לבד זה פתרון מאד חלקי.
מה חשוב לך כמרצה להעביר לסטודנטים שלך מעבר לחומר הלימוד?
אחד הדברים החשובים ביותר הוא ללמוד איך ללמוד. כשסטודנטים מגיעים לשלב ההשכלה הגבוהה, וקשה להם: הם לא יודעים מספיק שפות זרות, ובראש וראשונה אנגלית, הם לא מבינים את השפה של מאמרים מדעיים, קשה להם לשבת ולהקשיב לאורך זמן והם לא מורגלים בהרבה קריאה. יש משהו מתסכל עבור סטודנטים בהכרה שהם לא מיומנים, וצריך ללמד אותם ללמוד עקב בצד אגודל. לקרוא יחד בכיתה, לקרוא יחד בתרגולים, לדבר על מה נותנת לנו הקריאה, לתת דוגמאות מספרים מעניינים. אם נחצה את הגשר וסטודנטים ירגישו שהם יודעים איך לגשת אל החומר וזה לא מאיים עליהם, דיינו; התוכן כבר הרבה פחות חשוב.
ועוד דבר, חשוב לראות במה שאנו המרצים עושים מעשה חינוכי. גם בהשכלה הגבוהה, גם אצל מי שכבר כותב דוקטורט, מתקיימים היחסים המעניינים והטעונים שבין מורה לתלמיד. הבסיס ליחסים האלו, כמו הבסיס לכל יחסים אנושיים, היא דרך ארץ – קודים של כבוד, נימוס, שמירה על סדר ועל מסגרת המסדירה אותם. למשל, עלינו לעשות שימוש בשפה נאותה או עלינו להקפיד שלא לקטוע את מי שמדבר. כשיש כללים ברורים ששומרים עלינו, יש פחות בלגן, וישנה יותר בהירות. לא רק שנצליח ללמוד יותר, אלא שניקח את הכללים האלו איתנו גם למקומות אחרים.
המרכז האקדמי רופין זכה במקום הראשון בשנה השנייה ברציפות, בסקר התאחדות הסטודנטים, ודירג את המרצים של רופין במקום הראשון באיכות ההוראה.