זָרָזים לשחיתות בישראל - האם ניתן להקטינם, או אף לבטלם ובמה זה כרוך?

מלחמה בשחיתות היא תהליך ארוך הדורש שינויים רדיקאליים במבנה השלטוני, חינוך, תמריצים לצד הליכים שליליים והקטנת השליטה על מוקדי הכח. מה שהיה טוב למדינת ישראל לפני כשבעים שנה, חמישים שנה ואף לפני שלושים שנה, אינו מתאים למציאות הנוכחית.

בפני פלוני מוצעת השקעה לרכישת מניות. מדובר במניות חברה שהינה מונופול בתחומה, השייכת לקבוצת חברות בבעלות בעל מניות יחיד השולט בכ-60 חברות. בעל המניות ערב לכל חובות החברה ויכול לעמוד בהתחייבויותיה, או של כל אחת מהחברות שבבעלותו. החברה עצמה מגיעה כמעט לכל בית בישראל ומוכרת היטב.

רו"ח יהודה ברלבכאשר בוחנים את הפרסומים על קבוצת החברות מגלים, כי בעשור האחרון נפתחו נגד עשר חברות, לפחות, חקירות פליליות ו/או אזרחיות, בארץ ובעולם, בתחומים של שוחד, דיווחים חשבונאיים בעייתיים, מינויים נגועי אינטרסים שלא לטובת החברה ועוד. כמו כן, קיימת המלצה של המבקר הפנימי של בעל המניות להגיש תלונה במשטרה נגד מנהל ההשקעות הראשי של בעל המניות האחראי על מינוי הדירקטוריונים באותן חברות, מדיניות החברות ומינוי רואי החשבון שלהם. אגב, אותו מבקר פנימי כתב דוח חריף על ליקויים בתהליך מינוי רואי החשבון של החברות.

האם היית מוכן להשקיע כספך בחברה זו, אף אם אינה נמנית על החברות שהינן תחת חקירה? סביר להניח שלא. אם כך, מדוע אנו מרשים למדינה לעשות כן? התשובה פשוטה – אין מדובר בכסף שיוצא ישירות מהכיס הפרטי של האזרח, אלא בכספי ציבור שהפיקוח עליהם נתון לפוליטיקאים.

הקושי במלחמה בשחיתות, מנקודת ראות קובעי המדיניות והגורמים המבצעים, נובע מכך שמדובר בתהליך ארוך, שתוצאותיו לא יתממשו במסגרת ארבע שנים של הקדנציה. לכן, לכל היותר, יבחרו בקיצורי דרך של חקירות והעמדה לדין, או שינויים פרסונאליים. מלחמה בשחיתות היא תהליך ארוך הדורש שינויים רדיקאליים במבנה השלטוני, חינוך, תמריצים לצד הליכים שליליים והקטנת השליטה על מוקדי הכח. מה שהיה טוב למדינת ישראל לפני כשבעים שנה, חמישים שנה ואף לפני שלושים שנה, אינו מתאים למציאות הנוכחית. להיפך, המדיניות הקיימת רק מהווה כר פורה לשחיתות. מדינה אינה יכולה להתמודד עם השחיתות של עצמה וחייבת גורמים חיצוניים לבצע זאת. ריבוי חקירות והעמדה לדין של גורמים שהסתאבו אין בה להקטין שחיתות, כמו שחיסול תיקן במטבח אין בו כדי לבטל את התופעה.

דוגמא אחת מיני רבות הינה השלטון המקומי. מדוע בשטח של ראשון לציון מדרום ועד נתניה בצפון וכביש 6 במזרח לא ניתן להקים מטרופולין עירוני אחד של כשני מיליון איש? מנקודת מבט עולמית מדובר בעיר בינונית בגודלה, שיכולה לחסוך אלפי משרות מיותרות ובעיקר לבטל מוקדי כח מיותרים, המהווים כר פורה לפוליטיקה מקומית מיותרת.

כך גם במטרופולין חיפה, בשטח של עתלית מדרום ועד נהריה בצפון, ניתן לבטל עשרות גופים מוניציפליים ומאות מוקדי כח מיותרים.

לצערנו, היכולת לבצע שינויים להקטנת השחיתות או למניעתה אינה נתונה בידי המדינה עצמה אלא בידי גורמי חוץ. כך כפה האיחוד האירופי, על מדינות שהצטרפו אליו, להתייעל ולהקטין את רמות השחיתות שלהן. כך גם ארגונים על-לאומיים כמו הבנק העולמי, האומות המאוחדות, ה-OECD ועוד יכולים לגרום לשינויים אלה.

כותב המאמר יהודה ברלב, רואה חשבון, מהדמויות המובילות בעולם בביקורת חקירתית, מרצה במחלקה לכלכלה וחשבונאות במרכז האקדמי רופין ומעביר את הקורס ביקורת חקירתית. שימש בתפקידים שונים ביחידות אכיפה שונות בישראל, כולל חקירות של חברות ציבוריות ובנקים, הונאות מחשב, מעילות בגופים ציבוריים, פשעים כלכליים, עבירות צווארון לבן אחרות ובמניעת שחיתות ברמה לאומית (מחוץ לישראל).

בשנת 1988, יסד את תחום הביקורת החקירתית והקים את ברלב ושות', רואי חשבון, המשרד המוביל בישראל לביקורת חקירתית. מרצה באקדמיה וכן בכנסים בינלאומיים ובישראל בתחומי הביקורת החקירתית, פשיעה כלכלית, שחיתות, הלבנת הון וכספי טרור.

להרחבה בנושא השחיתות במגזר הציבורי צפו בהרצאתו של פרופ' זליכה לסטודנטים של רופין במסגרת מועדון BA למנהלים.